הנה שיר ראשון שכתבה מטופלת פוריות :

 

מישהו יקרא לי אמא- אנונימית

אאחוז בידו הקטנה,
ואשמור שלא ירוץ אל הכביש
אהיה בלילות לצידו,
אלטף את ראשו מבלי שירגיש.

אני חולמת על זה מימים ימימה,
יום יבוא
ומישהו יקרא לי אמא

בלידה יהיה לי קשה, אולי...
וכשילך לכיתה א, אז אבכה בודאי
וכשיביא חברה, או יתגייס לצבא
אז אמחה עוד דמעה מפניי.

כי חבויה משאלה בנפשי פנימה
שיום יבוא,
ומישהו יקרא לי אמא

כל כריך אכין בקפידה,
וכשיחלה אתמלא דאגה,
אשיר לו שירים, אספר סיפורים,
ואנשקו עד בלי די, בלי סיבה.

כי דמותו בראשי, את נפשי כבר הקסימה,
ולא רחוק לו היום
בו מישהו יקרא לי אמא

הדמעות, הכאב, התסכול והעצב
יתמוגגו כך תמורת כה מעט,
כשאשמע את בכיו, מחפש את אמו,
ואדע שאני האחת.

אז לא אמרתי נואש,
ואסתכל רק קדימה,
בשביל שיום יבוא,
ומישהו יקרא לי אמא